ראשית כל אני רוצה להתנצל בפני השחקנים והקוראים על כך, שנבצר ממני לסקור את הסיבוב השני בתחרות זו עקב נסיבות אישיות. כאשר ניק ידע אותי בתוצאות של אותו סיבוב (7 תיקו וניצחון של שלקמן על פורטנוי) חשבתי לעצמי שלא פספסתי יותר מדי. אובחן הפתעה גדולה עוד יותר צפתה לי בסיבוב נשוא הסקירה. המשחק בין לגון לקליין נדחה ליום שני הקרוב והיו אמורים להישחק 7 קרבות. אבל ברגע האחרון יגאל בלמן הודיע כי אינו יכול להתייצב למשחק וקיבל הפסד טכני. עד כאן אין בינתיים שום הפתעה, אבל בסוף הסיבוב התברר כי הניצחון הטכני של ליפס היה הניצחון היחיד בסיבוב! שער ששת המשחקים, למראת שהתנהלו בצורה מעניינת ולוחמנית, נגמרו כולם כאחד בתיקו.
נתחיל ממשחק צמרת בין נוביק לשלקמן. מיכאל הפתיע את יריבו בווריאנט נדיר בהגנת גרינפלד, קיבל יתרון עמדתי, אך לא ידע מה לעשות איתו, קימת הפסיד חייל (פספוס טקטי של שלקמן שלא ראה מהלך פשוט) והסכים לתיקו. מצרווה ופורטנוי התחרו ביניהם בזירה התיאורטית בנוסך סבשניקוב. כאשר (בסביבות המסע ה-20) התחיל שלב העצמאות התברר, שלרני חייל יותר, אך למתן פיצוי מסוים בשל היותו של המלך הלבן חשוף במרכז. אבל התפתחויות הבאות העניקו ללבן, בעקבות משחק עמיץ, יתרון של טיב ונראה היה שהוא קרוב לניצחון. כעת נזכר כי דבר דומה כבר סקרנו בסיבוב הראשון ונמליץ עתה גם לרני לשפר את טכניקת מימוש היתרון. קרב מעניין שוחק גם בין מגן לעפגין. בנוסך זמיש של הודית המלך השחור החליף מהר את החיילים בטור ג', והתברר כי במקום התקפות באגפים שונים, כפי שזה בדרך כלל קורה בווריאנט זה (הלבן תוקף באגף המלכה והשחור באגף המלך), אנו עדים רק להתקפתו של השחור באגף המלך. וכאן פז ביצע תמרון מקורי ביותר שהזכיר לי את המשחק המפורסם בין קספארוב לפטרוסיאן בשנת 1981. הוא העביר את מלכו מנקודה ז1 ל...ב3!! זה הוציא את העוקץ מהתקפתו של השחור ולמראת שלדוד היתה, לפי דעתי, הזדמנות להרוויח חייל ולעבור לסיום, בגדול הלבן פתר את רוב בעיותיו והמשחק נגמר בתיקו. רק משחק אחד היה מה שנקרא "תיקו של רבי אמנים", לביצקי ופרידקובסקי נפרדו בתיקו מהיר מבלי לנסות להשיג משהו מעבר לחצי נקודה בטבלה. מיכאל חסידובסקי שוב עבד קשה כדי להוציא תיקו מידי אורן צרור. בשלב מסוים חסרו למיכאל שתי חיילים, אך הוא הצליח, כאמור, לחלץ תיקו. כעת נוטר לי רק לספר על המשחק בין וולקוב לרדובילסקי. אני מצטער מראש עם הסיפור יראה קצת "שחור" לשחקן, ששיחק בשחור. בהכנתו הביתית שלף וולקוב, בתגובה להגנה הולנדית המסורתית של יאן את גמביט סטאונטון (1.ד4-ו5 2.ה4). ההתרשמות האישית שלי היתה, שהלבן קיבל יתרון עמדתי גדול, אך השחור הצליח להחליף מלכות, והעביר את המשחק לסיום רב כלים. יורי שיחק ללא תוכנית בזבז את כל היתרון ואף קיבל חייל בודד בד4. בשלב זה כבר יאן התחיל לשחק על ניצחון, סירב להצעת תיקו של יריבו והצליח לבסוף להרוויח חייל. המשחק עבר לסיום צריחים והגיע למצב הבא:
כאן השחור שיחק 1...מב4. המהלך הזה עוד לא מקלקל כלום, אך ברור לגמרי כי 1...ג4 היה מביא לזכייה הרבה יותר פשוטה. 2. צא1-צא6. שוב החלתה מפוקפקת, אפשר היה פשוט לחזור עם המלך לב5, אבל כמה קשה לפעמים להודות בטעות! 3. צב1+- מ:א5 4. מ: ז3- צב6? למראת שגם המהלך הזה עוד לא מפספס את הזכייה, אין ספק כי הוא מקשה על השחור ויותר גרוע מכך אינו נושא בשום תכלית רעיונית. הרי לא נקבל ברצינות את הטענה כי השחור ציפה להחלפת צריחים.
גם 4...ג4 וגם 4...צו6 היו מביאים לזכייה קלה הרבה יותר. 5. צא1+- מב5 6. מו3- צה6 7.צב1+- מא4 8.צג1- צג6?? 9.מה4 תיקו. מסתבר כי רק המהלך השמיני של השחור הבא טעות מחראת. זהו מצב שידוע בספרי סיומים רוסיים כמצבו של שרון. כדי לזכות השחור צריך קודם כל לחזור עם המלך לג6, אחר כך להוריד את הצריח לה8, ורק אחר כך להעלות את המלך בחזרה לא3, במקרה זה השחור יוכל לשחק בעתיד צג8 מבלי לפחד מהמהלך מה4, היות ואז זוכה מב2- צג4- מב3 וללבן אין אפשרות לשחק מד5 בגלל צד8+. אובחן מזבח סיום הצריחים גבה עוד קורבן טרי.
וכעת מספר מילים על שמינית הגמר
מספר השחקנים הסופי בתחרות הוא 30 מה שאומר כי יש 6 מקומות עלייה לרבע הגמר. בצמרת הגבוה ניצח יעקב גרינברג את פריאל אהרוניאן (לא להתבלבל עם רב אמן לבון ארוניאן!) וכעת הוא מוביל את התחרות עם מלוא 3 הנקודות. המשחק בין זלמן ליפס לאריאל לוריא הסתיים בתיקו וכעת רק המנצח במשחק דחוי בין לזרו קמרה לגבע סטניצקי יכול לחלוק עם גרינברג את המקום הראשון.
בין שער המשחקים ראוי לציין את הניצחון של גבי וייסבוך על פיוטר סמירנוב, ואת הפסדו הכואב של עומרי לוין לאריה קרפטי.
מיכאל לוריא, שופט התחרות, 14.10.2007.