ביום ראשון 24/2, נערכו 2 משחקי השלמה בתחרות רבע הגמר, בית נתניה. לאור העניין הרב שבהן, החלטתי להקדיש לקרבות אלה סקירה מיוחדת.
בקרב הצמרת נפגשו יוסף ליפס נגד יצחק קווה. כמו במשחקו מהסיבוב השני נגד ניק יצא יצחק מהפתיחה הספרדית "על הקרשים" (אין ספק כי עליו לעבוד בקפדנות על רפרטואר הפתיחות תחב ומייד). הפרש השחור בו6 רותק ע"י רץ לבן בז5, אשר בצרוף עם צריח בטור פתוח ו', יכל לגרום לכל הפחות להריסה טוטאלית של מבנה המלך השחור. ועם לא דאי בכך ללבן היתה גם שליטה מלאה במרכז. אבל טעות טקטית אחת של ליפס, שמטה מייד את כל היתרון. הוא פספס מהלך צנוע של המלכה השחורה מה7 לד6, אך התברר כי מהלך זה מוציא את הפרש מהריתוק עם טמפו, כי במקביל סוללת הכלים מלכה + רץ בג7 יצרו איום אכילה בח2. יתכן כי הלבן עוד יכל למזער נזקים ולוותר על חייל מרכזי ד4, אך הוא התעקש לאכול בו6, איבד את החיילים באגף המלך, יצא "לטיול מלכותי" במרכז הלוח ולבסוף הפסיד. תוצאה זו ממקמת את יצחק קווה במקום השני עם 2.5 נקודות.
אבל החביות במשחק זה מעניינות ככול שיהיו, לא יכלו להתחרות עם הבלגן שעורר, בשחור, אורן צרור במשחקו נגד מיכאל נוביק. ראשית כל ברצוני להפנות את צומת ליבם של הקוראים לראיון טיפוסי ויפה שקידם השחור במהלכים 16-17 (בהזדמנות ראשונה שתהיה לי אני יפרסם באתר את משחקו של ויקטור קורצנוי, בשחור, נגד מיגל איליסקס, מדריד 1995 בו העביר השחור את אותה תוכנית וניצח). המשחק עמד בסימן שוויון עד שאורן עורר סערה בהקרבת טיב, וקידום החיילים באגף המלך. כפי שתוכלו לראות בהמשך, הצדדים שגו פעמים רבות בהמשך המשחק והיתרון עבר מצד לצד, אבל להגנתם של השחקנים אציין כי החישובים אותם הם נאלצו לבצע היו מסובכים ביותר והזמן על השעון אזל במהירות, כך שתוצאת תיקו אולי תרעה כפספוס בעיני כל אחד מהם, אך נתנה תמורה מסוימת, בדמות מחצית הנקודה, לכל אחד מיוצרי מותכן זה.
מיכאל לוריא, שופט התחרות, 25.2.2008.