הסיבוב השלישי של רבע הגמר התחיל למעשה כמה ימים לפני המועד הרשמי של הסיבוב. ארתור לביצקי נאלץ לדחות את משחקו נגד אסף גבעון וכנ"ל גם יצחק קווה נגד יוסף ליפס. משחק נוסף שעמד בסכנת ביטול הוא קופלוף נגד וולקוב, זאת עקב הצעת תיקו של יורי לניק עוד לפני המשחק. אך מנהל המועדון, שעובר בזמן אחרון תקופה רעה בליגה, רצה לשבור את הקרח והעדיף לנצל את הצבע הלבן על מנת לשחק על ניצחון. אבל בנוסח האהוב עליו בהגנה הסיציליאנית (עם מהלך רביעי מה:ד4) לא הצליח ניק לקבל יתרון, החליף מלכות בשלב יחסית מוקדם של המשחק ונאלץ בכל זאת להסתפק בתיקו, זאת כאשר המצב הסופי כבר מעורר דאגות רציניות באשר ליכולת ההישרדות של הלבן. הראשונים לסיים את משחקם בסיבוב זה היו שתי המיכאלים (לגון ונוביק). תיקו של רבי אמנים ב-12 מסעים. אני עוד יכול להבין את מיכאל לגון, אשר נהנה מעצם העבירה של תחרות שחמט ואינו דואג יותר מדי לתוצאות אישיות או למד הכושר, אבל את מיכאל נוביק, שחקן צעיר עם פוטנציאל גדול אני לא יכול להבין. עם תיקוים כאלה הוא לעולם לא יתקרב באמת לרמת רב אמן. עוד צעיר שלא גילה שום רצון להילחם בסיבוב זה הוא אריאל לוריא, אשר שיחק בשחור נגד גבי ויסבוך רק 4 מהלכים יותר מנוביק.
למזלנו שער ארבעת הקרבות היו הרבה יותר מעניינים וגם הסתיימו בהכרעה. כך בתחתית הנחיל דוד עפגין תבוסה לאלון מוס (ראוי לציין גם את המשחק ההוגן של דוד אשר מחל ליריבו, על האיחור למשחק), מבלי שהשחור קיבל סיכוים כלשהם לחמוק מהצפיפות עליה נקלע עוד בפתיחה.
אורן צרור הצליח לנצח את לזרו קמרה בנוסח שקט של הגנת גרינפלד, עם פיתוח רץ לבן לז2. וריאנט זה שוחק בזמנו בדו קרב לאליפות עולם בין קספארוב לקרפוב והשחור לא התקשה יותר מדי כדי להשיג תיקו. גם לזרו שמר במשך זמן רב על שוויון אך לקראת הסוף, בדוחק זמן, אפשר ליריבו לסבך את העניינים באגף המלך ולהשיג יתרון חומרי.
משחק דרמטי במיוחד, שהיה לדעתי גם המעניין ביותר בסיבוב (וגם נגמר אחרון) שוחק בין זלמן ליפס לפז מגן. ביציאה מהפתיחה הלבן ניצל מספר אי דיוקים של יריבו וקיבל מצב זכוי (ראה דיאגראמה)
כאן זקן שחקני המועדון התחיל תחבולה יפה 1. פו6+! ואחרי 1...ז:ו6 המשיך 2. ה:ו6. כותב שורות אלה סבר במהלך המשחק כי מהלך זה שגוי ורק 2. רח4 מעניק ללבן ניצחון. אבל המחשב סבור אחרת לדעתו המהלך במשחק חזק עוד יותר ואחרי התגובה של פז 2...מהג7 ללבן ניצחון פשוט אחרי 3. מהו3. במקום זאת זלמן המשיך 3. רח4 שמט את רוב היתרון ולמראת שבהמשך הוא (ככל הנראה) עדיין יכל לנצח, ולבטח יכל לקפות שח נצחי, הוא הסתבך קשות ואפילו הפסיד. דרמה או טרגדיה תקראו לזה איך שנראה לכם נכון בנסיבות העניין, אבל זה היה משחק מאוד מסקרן עד הרגע האחרון.
קצת פחות מעניין אך יותר חשוב מבחינת מאבקי צמרת היה קרב בין שתי מובילי התחרות, מתן פורטנוי ומיכאל חסידובסקי (לא לבלבל עם שתי המיכאלים הקודמים שסיימו כזכור בתיקו מהיר). במבנה קרלסבד, שבגמביט המלכה, הצליח מתן, ללא הפרעה של ממש מצד יריבו, להעביר את הרעיון המרכזי של הלבן בנוסח זה, התקפת מיעוט של חיילים באגף המלכה. התוצאה היתה שלמיכאל נוצר חייל חלש ב-ד5, בטרם הספיק השחור להתארגן לצורך הגנה על החייל, הוא "חטף" מכה של רץ לבן בנקודה ז6, אשר הביאה להרס טוטאלי של מבנה המלך השחור וליחס של 3 חיילים כנגד כלי קל, שהיה בנסיבות העניין בבירור לטובת הלבן. אבל הגנה נואשת של השחור בצוותא עם מספר אי דיוקים של הלבן קימת והעמידו בסכנה את זכייתו של פורטנוי, אך בסופו של דבר מיכאל לא מצא תמרון נכון של פרש, אפשר לחיילי היריב לנוע קדימה והפסיד.
תוצאה זו השאירה את מתן בודד בצמרת עם מלוא 3 הנקודות כאשר המנצח במשחק השלמה בין ליפס לקווה ביום א' הקרוב (במידה והמשחק יסתיים בהכרעה) יתייצב במרחק מחצית הנקודה מהמוביל.
מיכאל לוריא, שופט התחרות, 22.2.2008.