בדיוק לפני שנה, בסוף עונת הליגה 2004, ישבנו ניק ואני, וניסינו לעכל את המתרחש. הסיכומים על הנייר נראו זוועתיים. ירדנו מליגה ארצית לליגה א', מליגה א' לליגה ב' ומליגה ב' לליגה ג'. עוד יותר מהנתונים הסטטיסטיים, הציקה המחשבה כי כל ההשקעה הרבה, כל המאמץ וההרגשה כי אנחנו סוף-סוף מצליחים להחיות את מצב השחמט באזור, כל זה קרס במבחן המציאות. החלטנו אז לקחת אחריות על הכישלון ולעזוב. הודענו על כך למנהל המחלקה, מר מאיר טודר, וחזרנו על הדברים הללו לפני מנכ"לית העמותה, גב' חוה אפל. אבל נוכח הנסיונות של מאיר לגרום לנו לחזור מהחלטתנו (וכעת ברצוני להודות לו על כך), ובעקבות חליפתו של גל היאוש הראשון, הבנו שלהתפטר עכשיו ולמסור למישהו אחר ניהול של מועדון, במצב כה קשה, לא יהווה צעד של אחריות, אלא הפקרות. בסוף החלטנו להישאר.
כעת, בכתיבתי שורות אלו, אני מרגיש כי קיבלנו את ההחלטה הנכונה. למרות שנכון לזמן כתיבת הכתבה, עוד לא ידוע כיצד יסתיימו משחקי המבחן של הקבוצות, שתפסו מקום שני בליגה ג' (קבוצה של פיוטר סמירנוב), ומליגה ב' (קבוצה של יגאל בלמן), כבר עכשיו ברור כי חזרתה של הקבוצה הבכירה לליגה הארצית ועלייתה של קבוצת הנוער לליגה ב' (בניהול המצויין של ראיבו פראולין) מהווים תגובה הולמת על ההשפלה של השנה שעברה.
מעבר להצלחות בזירה הקבוצתית, יכול המועדון להתגאות גם בהישגים של כשרונותיו הצעירים. ההישג הגדול ביותר שייך, נכון לעכשיו, ליונתן לוין, שעלה לגמר אליפות הארץ עד גיל עשר. בהזדמנות זו, נאחל לו בהצלחה, באירוע חשוב זה, שיערך בתחילת החופש הגדול. נתונים אלה רק מוכילים, כי השקעתנו הרבה מחילה להניב פירות.
לבסוף ברצוני להודות לשותפי ניק, אשר כל רגע עבודה איתו לתענוג הוא לי, למרק פלאום, ליגאל בלמן, לפיוטר סמירנוב, למרק חסידובסקי, ליפים אברמוב, לשי ליבוביץ ולעמרי לוין, אשר בהיותם קפטנים למופת, עזרו לנו לשאת בנטל הארגון של הליגה. ולבסוף תודתי נתונה למיכאל חסידובסקי, אשר ללא עזרתו המקצועית והנפלאה, כתבה זו כלל לא היתה רואה אור.
מיכאל לוריא, יוני 2005